הידעת?

אז מהן המשמעויות וההשלכות היומיומיות בחיינו   אם קיים בתוכנו פחד מים? 

אפשר לומר שכל פוביה היא מעין נכות (מגבלה) מנטלית/נפשית שפוגעת באיכות בחיינו - אך כשמדובר בפוביה הקשורה לאלמנט כ"כ בסיסי בחיים האנושיים - אנחנו מדברים על פגיעה משמעותית באיכות חיינו.

​

פחד מים מונע מאיתנו את האפשרות לחוויות נפלאות שקשורות בעולמות המימיים,  ושליטה בשחייה - כאוסף מיומנויות נרכשות -היא השער הבלעדי אליהם. 

בלעדי השליטה במיומנויות השחייה,  אפילו אם נסכים לשוט בסירה גדולה/ יאכטה - תמיד קיים החשש של "מה נעשה אם חס וחלילה ניפול למים / נידחף למים/הסירה תתהפך או תטבע, ואם אנחנו הורים לילדים - איך אוכל לעמוד מנגד במידה ואחד הילדים יזדקק לעזרתי במים?  אותם חששות מלוות גם בבריכה ציבורית או בחוף הים.

כמעט בלתי אפשרי למנוע את המפגש שלנו עם המים.. כשהמפגש שלנו עם המים מצוי בחוסר הרמוניה, התחושה היא שהבעלות על הכוח האישי שלנו נלקח מאיתנו.

במצב כזה, אין חופש, התחושה כבדה, מרוקנת ומתסכלת.

 לרוב, כשהפחד מנהל אותנו (במודע או שלא במודע) הוא ימגנט אלינו את המצבים שמהם אנחנו הכי רוצים להימנע. ומכאן החשיבות בהקניית הכלים הנכונים להתמודדות היא מכרעת.

​

תהליך הקניית הכלים משלב הכירות, ידע והבנה של התנהגות המים במגוון מצבים, למידה ותרגול יכולת ציפה נכונה, סגנונות שחייה  - כל אלה מעמיקים ותומכים בתהליך הריפוי שנעשה ברמה האנרגטית ותחושת הכיף וההנאה והציפייה להתנסות הבאה מחכות מעבר לפינה:)

​

ב-15 שנות הניסיון שלי כמורה לשחייה למדתי לקבל את העובדה שתפקידי איננו להאיץ תהליכים, אלא לאפשר אותם בבטחה. החוק הוא "לאט – זה מהר" / "לבחור בדרך הארוכה – שהיא למעשה הקצרה"

בעדינות ובסבלנות רבה... מי שקובע את קצב ההתקדמות – הוא את/ה ורק את/ה.

התפקיד שלי כמורה הוא לזהות ולספק את התרגיל הנכון – בזמן הנכון – ולספק את רמת הקושי המתאימה לך ברגע זה; וכך לאט לאט נעבור מתרגיל עם רמת קושי קלה אל הקלה פחות, ומן הקלה פחות אל המעט קשה, וכן הלאה.

​

המפגש עם המים בדרך כלל מתקיים בקונטקסט חברתי: מסיבות חוף, בילוי בבריכה או בים עם המשפחה וטיולים בארץ ובחו"ל .

מצבי התמודדות שכאלה, לעיתים מציפים בושה מאוד גדולה אל מול הפחד שמנהל אותי בסיטואציה. 

כך שבנוסף לפחד שמנהל, מתלווה אליו גם הבושה והחוויה היא קשה. 

​